מה הייתם עושים אם שכן שלכם היה דורש מהמדינה להשמיד את כלבכם כיוון שנשך מספר פעמים?

זה בדיוק מה שקרה לגברת בשם ורדה גלובניץ ששכן שלה, החליט לדרוש ממנהל הלשכה הווטרינרית להשמיד את כלבתה, לאחר שזו נשכה מספר קטינים ואת ביתו ונכדתו.

אותו שכן הגיש עתירה לבג"ץ וטען כי המדינה מחויבת לפעול בהתאם לסעיף 5 לפקודת הכלבת  המסמיך "רופא וטרינר ממשלתי…לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכחו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים…",  וזאת לאחר שמנהל הלשכה הווטרינרית ומשרד החקלאות סרבו לפעול בהתאם לפקודה, בין היתר לאור העובדה שבמקרה הקונקרטי לא היה חשש שהכלבה נגועה בכלבת.

בעתירתו טען השכן כי על מנהל הלשכה הווטרינרית ומשרד החקלאות מוטלת חובה להשמיד את הכלבה  מכוח סעיף 5 לפקודה הואיל והפקודה היא דבר חקיקה ספציפית. מנגד טען  מנהל הלשכה הוטרינרית ומשרד החקלאות כי בנסיבות בהן אין חשש לכלבת אזי אין לפעול בהתאם לפקודת הכלבת ועל כן יש לפעול בהתאם לחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים, המסדיר את נושא החזקה והבעלות בכלב (אשר קובע אף במקום בו בוטל רישיון ההחזקה, מספר חלופות שונות טרם המתת כלב) ולכן החוק הוא דבר החקיקה הספציפי המורה כיצד לפעול במקרה מהסוג הזה.

בית המשפט בעתירה זו נדרש לקבוע אם כן "מהו דבר החקיקה הספציפי , שעל פניו יש לפעול כאשר כלב מסכן את הציבור אך לא קיים חשש לכלבת". האם פקודת הכלבת או חוק להסדרת הפיקוח על הכלבים?

בית המשפט החליט ובצדק לדחות  את העתירה ההזויה של השכן וקבע כי מטרתה של פקודת הכלבת  הוא למנוע את התפשטות המחלה בבני אדם וכלבים נוספים ועל כן אמצעי הזהירות שנקבעו בה  מכוונים להתפשטות המחלה  הקשה והמסוכנת…ומכאן ש"עיקר מעייניה של פקודת הכלבת הוא במניעת מחלת הכלבת  ולאו דווקא הסדרת הנושא של כלבים מסוכנים…החוק, לעומת זאת, מטרתו שונה- הסדרת הפיקוח על כלבים, בריאים כחולים, מסוכנים כחסרי שיניים. החוק, שנחקק כמה עשרות שנים אחרי הפקודה, נועד להסדיר באופן ספציפי את נושא החזקתם של כלבים,לרבות הסיכון הנשקף מהם. הבדל זה, בין הפקודה שעניינה כלבת ובין החוק שעניינו החזקת כלבים, בא לידי ביטוי גם באופן הטיפול של שני דברי החקיקה באירועים שעלולים לסכן את הציבור.  כך לדוגמא, על פי הפקודה, הכלל הוא שבעל חיים החולה בכלבת או חשוד בכלבת יושמד…לעומת זאת , נקודת המוצא של החוק היא שונה. ראשית קובע החוק דרכי פעולה שאינן כוללות את המתת הכלב, כגון העברתו לאדם שקיבל רישיון להחזיקו, העברתו למתקן מוגן, או מסירתו למערכת הביטחון או לגורם אחר. רק אם לא ניתן לבצע אחד מאלה, רשאי הרופא הוטרינר העירוני להורות על המתתו. ללמדך, שאין דין כלב חולה כלבת ככלב מסוכן מסיבה אחרת. מן המקובץ עולה כי דבר החקיקה המסדיר את דינו של כלב המסכן את הציבור –שלא מחמת כלבת- הוא החוק להסדרת הפיקוח על הכלבים. בדין אפוא נאמר לעותר שעליו לפעול על פי האמור בחוק, ולא לדרוש את השמדת הכלבה על פי ההליך הקבוע בפקודה."