האכלת חתולי רחוב – מותר או אסור? היכן ובאיזה אופן?

כתבה ראשונה מתוך טרילוגיית כתבות העוסקות בחתולי רחוב. כתבה שנייה: האיסור לפגוע בחתולי רחוב. כתבה שלישית: מקור חובתן של העיריות לעקר ולסרס חתולי רחוב.

אין כל חוק ראשי ו/או פסיקה במדינת ישראל אשר אוסרים על האכלת חתולי רחוב בשטחים ציבורים! כלומר בשטחים רשותיים השייכים לנחלת הכלל.

חוקי עזר עירוניים: האכלה באופן הגורם למפגע

חריג לכך ניתן למצוא במספר חוקי עזר עירוניים ברשויות שונות האוסרות על האכלת חתולים באופן הגורם למטרד תברואתי.

למשל בעיר ירושלים קיים חוק עזר עירוני לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים), התשל"ח -1978. בעבר אסר החוק להאכיל כלבים וחתולים ברחוב ואולם שלושה כתבי אישום שהוגשו נגד שלוש מאכילות חתולי רחוב (ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי ואח') בוטלו על ידי בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (הדן בשלושתם), לאחר שכבוד השופט מ.סובל קבע כי "לצורך הוכחת אשמתו של אדם … (בעברה על סעיף האוסר על האכלת כלבים וחתולים בהתאם לחוק- ס.נ.) אין המאשימה יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שהוא האכיל כלב או חתול ברחוב, אלא עליה להיכבד ולהוסיף ולהוכיח שאותה האכלה יצרה מפגע תבראותי או פגעה באופן קשה וחמור ברווחת הציבור". לאחר מתן פסה"ד תוקן החוק ובשנת 2003 הוספה לסעיף סיפא, לפיה אסורה האכלה "…באופן הגורם למפגע". כאשר "מפגע" הוגדר בסעיף הגדרות כ"לכלוך, זוהמה, הצטברות שאריות מזון או כתמי שומן, או כל הפרעה למעבר עוברי אורח;"

בת.פ. 7179/10 הואשמה אסתר לוי בעברה בניגוד לסעיף 14(ג) לחוק עזר עירוני לחולון (מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון), התשמ"ב -1982, הקובע "לא יאכיל אדם בעל חיים ברחוב באופן שיש בו כדי לזהם את הרחוב". במקרה זה האכילה הנאשמת את חתולי הרחוב הן באוכל יבש אך גם בשיירי מזון מבושל ומזון מן החי. הנאשמת נקנסה בסך 290 ש"ח והתחיבות כספית בגובה 1000 ש"ח כי תמנע מעברה דומה במשך שנתיים.

מה צריכה הרשות להוכיח כדי להאשים מאכיל חתולים?

מכאן אנו רואים כי על מנת להאשים אדם בעברה של האכלת חתולי רחוב על הרשות להוכיח שני גורמים: הן שהתבצעה האכלה של כלב או חתול בשטחים מוניציפאלים והן שהאכלה גרמה למפגע תבראותי שהגדרתו מובאת לעיל. איסור כך סתם, ככל הנראה לא יעמוד במבחן בית משפט, באשר יוחשד כניסיון המתה (פסיבי) גורף וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט בבג"ץ 4884/00, בניגוד לנהלי משרד החקלאות שיצאו בעקבותיו ובאופן המהווה התעללות בניגוד לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חים), התשנ"ד -1994.

האכלת חתולים בחצר בית משותף

גם האכלת חתולים ברכוש בית משותף, לא נאסרה באופן גורף בחוק (ראשי משני) ו/או בפסיקה והינה מותרת, מקום בו המאכילים, עושים שימוש סביר במקרקעין המשותפים, אינם מאכילים את החתולים באופן המהווה מטרד ממשי, מוחשי, שאינו בר חלוף ו/או באופן המהווה מפגע תבראותי.

אומנם ברע"א 537/08 טניה קגן נ' יצחק אוניקול, דחה בית המשפט העליון את בקשת המבקשת לבטל את הצו המניעה, אשר אסר על המבקשת להאכיל חתולי רחוב בחצר הבית המשותף, שניתן כנגדה בבית המשפט השלום והושאר על כנו בבית המשפט המחוזי ואולם בית המשפט העליון קבע כי מתן הצו ניתן בנסיבות מאוד ספציפיות של התיק נשוא הדיון ולפיכך פסיקת בית המשפט המחוזי אינה מהווה הלכה עקרונית. "קביעותיו של בית משפט קמא נסמכו על עובדות הקונקרטיות של המקרה דנן, ואין הן מהוות ההלכה עקרונית לפיה כל האכלה של חתולי רחוב בחצר משותפת הינה בבחינת מטרד או שימוש בלתי סביר במקרקעין."

כיצד להאכיל חתולי רחוב בהתאם להנחיות

לפיכך עצתי היא לכלל מאכילי החתולים להוסיף ולהאכיל את החתולים בהתאם להנחיות משרד הבריאות בנושא האכלת חתולי רחוב,, המנחה את המאכילים להאכיל את החתולים במזון באיכות טובה שאינו מתקלקל מלכלך ומתפזר (בקיצור במזון יבש), להקפיד על איסוף שאריות מזון וכלי האוכל ולשמור על מקום האכלה נקי, להאכיל את החתולים בזמנים קבועים ובמקום קבוע ולדאוג למי שתיה טריים (בפרט בימים החמים)

עמדת בתי המשפט בנושא האכלת חתולים

יודגש כי גם הפסיקה מעולם לא נתנה יד להפסקת האכלת חתולים וכל התייחסותה היתה לסבירות והמידתיות שבאופן האכלת החתולים. בית המשפט אף הביע את דעתו כי "נקודת האיזון בין מכלול האינטרסים האמורים מחייבת לאפשר את המשך האכלת החתולים…" (רע"א 537/08 קגן נ' אוניקול) וכי "האכלת חתולי רחוב ככל שאינה אסורה בנסיבות מסויימות בדין, הינה גילוי אנושי מבורך של אהבת בעלי החיים וקטני ארץ" (ע"א 3740/06 קגן טניה נ' אוניקול יצחק).

לקבלת ייעוץ משפטי בנושא האכלת חתולים, קנסות או צו מניעה, צרו קשר עם משרד עו"ד סיון רובין נוה.