כתבה שנייה מתוך טרילוגיית כתבות העוסקות בחתולי רחוב. כתבה ראשונה: האכלת חתולי רחוב – מותר או אסור?. כתבה שלישית: מקור חובתן של העיריות לעקר ולסרס חתולי רחוב.
התעללות/פגיעה בבעלי חיים, כל שכן, בחתולי רחוב בכל דרך שהיא, אסורה בתכלית ומהווה עברה על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד – 1994 (להלן: "החוק" או "חוק צער בעלי חיים"). העונש המירבי הניתן על פי החוק הינו עד 3 שנות מאסר.
מי פוגע בחתולי רחוב?
פגיעה בחתולי רחוב שכיחה אצל שתי קבוצות עיקריות:
קבוצה אחת מורכבת לרוב מנערים בריונים, אשר מכלים זעם, תסכול ושיעמום בחתולי רחוב שהינם יצורים חסרי ישע, הזמינים ביותר להתעללות. אין צורך להכביר במילים בעניין. רובנו נתקלנו במעשי הזוועה, המבחילים, אשר לדאבון רובנו נעשים, מצולמים ומועלים לרשת באופן תדיר. מעשים אלו מהווים התעללות גרידא ומנוגדים לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים .
קבוצה שניה מורכבת לרוב מאותם שכנים, המתוסכלים מכך שבסמיכות לבניין בו הם גרים, חיים חתולי רחוב, הואיל והם באופן סובייקטיבי לא אוהבים חתולים ו/או כתוצאה מתוצרי הלוואי השכיחים בקרב "קהילות" גדולות של חתולי רחוב (ובפרט כאלו בהם לא בוצעו עיקורים/סירוסים) כגון: יללות יחום, קולות מריבה, ריחות של צואה וכו'. בשונה מהקבוצה הראשונה, קבוצה זו מבקשת לכאורה לא את הפגיעה בחתולי הרחוב, כי אם לסלקם מסביבת מגוריהם באמצעות לוכדים /חברות פרטיות ואולם נהלי משטרה, החוק וכן הפסיקה, קבעו שסילוק חתולים באמצעות העתקת מענם, לא כל שכן המתתם, על ידי אנשים פרטיים או חברות פרטיות, אסורים ועולים לכדי התעללות בבעלי חיים בניגוד לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים, כדלהלן:
לכידת חתולים והעברתם ממענם הקבוע, באמצעות לוכד/חברה פרטיים, שהוזמנו ע"י גורם פרטי, אסורה
העברת חתולים ממקומם נעשית לרוב באמצעות לוכד/ת פרטי/ת או באמצעות חברה פרטית, הלוכדים את החתולים ומעבירים אותם, בדרך כלל באישון לילה מסביבת מחייתם, למקום אחר (במקרה הטוב לרחוב המצוי בקצה השני של העיר). אציין כי פעולה "תמימה זו" מנוגדת לנהלים פנימיים של משטרת ישראל, אשר פורסמו בשנת 1997, הקובעים כי יש לפרש מעשי לכידת חתולים והעתקתם ממקום מענם למקום זר, ללא ביצוע פעולות תמיכה וסיוע להסתגלותם במקום החדש, כהתעללות בבעל חיים, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים. הרציונאל העומד בבסיס הקביעה הזו הינה שחתולים הינה חיה טריטוריאלית והעברתם למקום זר ללא איקלום נאות, עתידה להמית עליהם אסון וודאי. הנוהל נחתם במענה לטענותיהם המיתממות של הלוכדים העוסקים במלאכה זו: "בחברה נאורה לא ייתכן מצב בו כל מאן דהוא יורשה לגרום סבל לבעלי חיים ויוכל להתגונן בטענה שהוא עושה "שירות לציבור".
הרעלת חתולים או לכידתם והמתתם באמצעות חברה פרטית או לוכד פרטי, שהוזמנו ע"י גורם פרטי, אסורה
הרעלת חתולי רחוב מנוגדת לאמור בסעיף 4 לחוק צער בעלי חיים הקובע כי "לא יומת בעל חיים בסטריכנין או ברעל אחר שקבע המנהל בהודעה ברשומות…". סעיף 17(ב)לחוק קובע כי העובר על סעיף 4 הנ"ל דינו שנת מאסר או קנס עד 75,300 ש"ח. הסעיף אוסר על כל כל אדם ו/או גוף פרטי ו/או מינהלי (למעט הוטרינר הרשותי בתנאים מאוד ספציפיים) להרעיל/להרדים חתולי רחוב. יתרה מזו בבג"ץ 4884/00 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מנהל השירותים הוטרינרים בשדה במשרד החקלאות, נקבע שהסמכת חברה פרטית אף ע"י הוטרינר הרשותי להמית חתולי רחוב, הינה בגדר אצילה אסורה של סמכות.
שיסוי כלבים בחתולי רחוב אסור
סעיף 2(ב) לחוק צער בעלי חיים, הינו סעיף פרטיקולרי, (להבדיל מסעיף 2(א) שהינו סעיף כללי, האוסר על התעללות וכו') הקובע: "לא ישסה אדם בעל חיים אחד בבעל חיים אחר". שיסוי יחשב לכל פעולה של שידול/עידוד/ שילהוב הכלב (בדרך כלל), לתקוף את החתול להפחיד אותו, להטיל בו מומים ואף להרוג אותו. סעיף 17 (א) לחוק צער בעלי חיים קובע כי העובר על סעיף זה דינו שלוש שנות מאסר או קנס עד 226,000 ש"ח.
פגיעה פיזית אחרת בחתולים
פגיעה פיזית אחרת מכל סוג שהיא בחתולים אסורה ומהווה התעללות בניגוד לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים. גם כאן קובע סעיף 17 (א) לחוק צער בעלי חיים כי העובר על סעיף זה דינו שלוש שנות מאסר או קנס עד 226,000 ש"ח.
קיים חשד לפגיעה בחתולי רחוב? כך פועלים
בכל מקום בו נעשת עברה בניגוד לחוק צער בעלי חיים, יש לנסות ולתעד את ביצוע העברה בכל דרך שהיא: צילום וידאו, תמונות, הקלטה וכו'. לאחר מעשה ובאם הדבר ניתן, יש לתעד את החשוד מודה בעצם ביצוע העברה. (תתפלאו אבל יש כאלו המודים בכך ואף מתגאים במעשיהם).
עם הראיות הנ"ל יש לגשת לתחנת המשטרה הסמוכה למקום בו בוצעה העברה ולהגיש תלונה. לאחר קבלת האסמכתא בדבר הגשת התלונה, יש לעקוב אחר החלטת המשטרה. אם התיק נסגר מכל סיבה שהיא (לרוב התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור, או העדר ראיות, מקום בו אין תיעוד של המעשה), אזי ניתן להגיש ערר, תוך 30 יום מיום החלטת גניזת התלונה בכתב, ובו לבקש את פתיחת התיק. באם נגנז התיק ויש בידכם ראיות מספקות, אתם מוזמנים לפנות למחלקה המשפטית ב"עמותת משמר בעלי החיים בישראל" – עמותה העוסקת באכיפת חוק צער בעלי חיים ולקבל עזרה בהגשת ערר,חינם אין כסף.
כמו כן באם קיים אצל השכנים המאכילים, חשד או חשש להתנכלות כנ"ל לחתולי החצר, יש לתלות שלט בכניסה לבניין המתריע כי הרעלה/ הגליה וכל פגיעה בחתולים הינה עברה על חוק צער בעלי חיים, שדינה עד 3 שנות מאסר (רוב המתנקלים וביחוד אלו המזמינים את שירותי הטרנספר הפרטיים, לא היו רוצים להיות מוזמנים לחקירה ולהסתכן בפתיחת תיק במשטרה). במקרה של שיסוי כלבים בחתולים, יש לפנות בד בבד לוטרינר הרשותי על מנת שהאחרון יבדוק את העניין ויוכל להשית קנס על הבעלים של הכלב, אשר מסתובב עם הכלב ללא רצועה וזמם בניגוד לחוק העזר העירוני הנוגע להחזקת כלבים, הקיים ברוב הערים והישובים.
סמכות הפעולה של הוטרינרים הרשותיים בענין חתולי רחוב
לוטרינרים רשותיים מוקנת סמכות עקרונית לביצוע פעולות האסורות על גורמים פרטיים כנ"ל; אך זאת רק בהתאם ל"נוהל לטיפול בחתולי רחוב", אשר נכתב והופץ ע"י מנהל השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות. נוהל זה שונה בשנת 2004, לאחר שבבג"ץ 4884/00 (הנ"ל) נקבע כי הנוהל לוקה במספר ליקויים מהותיים ואינו מקיים את דרישת המידתיות (למשל בנוהל לא נקבע באיזה אמצעי אחר מלבד המתה, יכול להשתמש וטרינר רשותי על מנת לטפל במטרד הנובע מחתולי רחוב). בשנת 2008 עבר הנוהל אדפטציה נוספת, ומאז ועל אף שהנוהל ממתין להשלמתו הסופית (נכון לשנת 2012) הוא הנוהל המחייב.
עיקרי הדברים הרלוונטים הקבועים בנוהל
- טיפול בבעיה הקשורה בחתולי רחוב תבוצע ע"י הוטרינר הרשות בלבד- באחריותו של הוטרינר הרשותי לבחון, לסווג להחליט איזה הוא הפתרון הרלוונטי לתלונה הקונקרטית שהובאה לטיפולו וכן לנהל ולפקח על ביצועה. טרם תיקון הנוהל חלק מהוטרינרים הרשותיים האצילו מסמכותם לחברות פרטיות והתירו להן שיקול דעת רחב בנושא לכידת והגליית חתולים ו/או המתתם. אצילת סמכויות זו נאסרה בנוהל המתוקן.
- הרדמת/הרעלת חתולים רק במקום בו קיים סיכון בריאותי מוכח לאדם וכאמצעי אחרון – הנוהל קובע כי וטרינר רשותי יוכל להפעיל שק"ד להמית חתולים באיזור מחייתם רק במקום בו יצטברו התנאים הבאים: א. קיים סיכון בריאותי מוכח לאדם (לדוגמא במקום בו תאובחן מחלה מדבקת ומסוכנת כדוגמת כלבת), זאת להבדיל מהמצב ששרר טרם תיקון הנוהל בו יכול היה וטרינר רשותי (או כל גורם מטעמו/ גורם שהואצלה לו סמכות) להמית חתולים בכל מקום בו התעורר מטרד, גם במקום בו היה קיים רק סיכון בריאותי אופציונאלי ואף במקום בו היה קיים מטרד קל כדוגמת גרימת מטרדי רעש וריח. ב. "במקרה בו לא ניתן ללכוד את החתולים כיוון שמאמצי הלכידה לא צלחו או שסכנת הפצת המחלה מחייבת פעילות אינטנסיבית במיוחד".ג. קבלת הנחיות קונקרטיות בכתב לפעולה ע"י מנהל השירותים הוטרינרים. הנחיה זו עולה בקנה אחד יחד עם האמור בסעיף 4 לחוק צער בעלי חיים.
- העברת חתולים ממקום מחייתם, רק לאחר החלטת הוטרינר הרשותי ופיקוחו המלא על ביצוע הפעולה- גם במקרה בו פעולה של לכידת החתולים והעברתם למקום אחר הינה הפתרון הנדרש (לדוגמא במצב בו קיים סיכון בריאותי מסתבר לבריאות האדם וניסיונות המניעה שבוצעו בשיתוף הוטרינר הרשותי לא צלחו), הגורם הבלעדי לו נתונה הסמכות להחליט על עצם הלכידה, מיהו הגורם המוסמך לבצעה (עובד הרשות, או קבלן משנה חיצוני), ואופי פעילותה יהיו אך ורק בידי הוטרינר הרשותי. כמו כן הנוהל קובע כי טרם מועד הלכידה, על הוטרינר הרשותי לוודא כי פורסמה מודעה על עצם הלכידה ומועדה, ( וזאת על מנת לאפשר לבעלי חתולי הבית להשאירם סגורים בביתיהם במועד ביצוע הלכידה), לדאוג שלכידתם והעברתם של החתולים למתקני הרשות, למתקן מוגן או מקום אחר, תבוצע באמצעים מתאימים תוך מזעור הסבל הנגרם להם, לאפשר לארגוני בעלי חיים או למאכילי חתולים לקבל לרשותם חתולים שנלכדו ולדאוג לעיקורם/סירוסם טרם שיחרורם המחודש. עוד נקבע בנוהל כי במקום בו לא ניתן להעביר את החתולים לרשות גורם מתאים, יוכל הוטרינר הרשותי להורות על המתתם לאחר 48 מרגע הגיעם למתקן וזאת באמצעי שימזער את הסבל הנגרם לחתולים ובתכשירים שאושרו ע"י מנהל השירותים הוטרינרים. ההמתה תתבצע ע"י הוטרינר הרשותי עצמו או ע"י אחרים מטעמו, אך בכל מקרה הדבר כפוף לניהולו ופיקוחו הצמוד של הוטרינר הרשותי.
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא פגיעה בחתולי רחוב או בבעלי חיים אחרים, צרו קשר עם משרד עו"ד סיון רובין נוה.