אבי ושלמה אשר התגוררו באותו הבניין ,בצפון הארץ ,יחד עם בני משפחותיהם, נהיו לחברים טובים ואף ממש בני בית אחד אצל השני.
יום אחד, בעוד שאבי היה מצוי בבית יחד עם סול כלב הפיטבול שלהם, בעודו מבשל במטבח, הוא שמע נקישות בדלת, הוא ניגש אל הדלת הסתכל בעינית וזיהה את חברו שלמה.
אבי פתח את מנעולי הדלת, ולחץ על הידית עם המרפק…ושב על עקבותיו למטבח כדי לשטוף ידיים, תוך ציפייה שכמו בכל הפעמים הקודמות, שלמה יכנס, יסגור אחריו את הדלת, וילך בעקבותיו למטבח, לטקס הכנת הקפה ושתייתו.
מה שאבי לא ראה ,ולא היה יכול לדעת, שהפעם שלא כמו בכל הפעמים הקודמות, מאחורי שלמה
עמד נכדו בן החמש…
בעוד ששלמה ונכדו נכנסו לדירה, לפתע וללא כל התראה קפץ סול על הנכד, נשך אותו בקרקפת ושרט את פניו.
כמובן שבמהלך האירוע ולאחריו, התחוללה מהומה רבה, ובסמוך אליו הובל הנכד לקבלת טיפול רפואי.
אבי היה המום ושבור, מעצם המקרה ותוצאותיו. כתוצאה מהטראומה והבושה, אבי ואשתו מיעטו לצאת מפתח הבית עד שמכרו את הדירה, ועברו להתגורר במקום מרוחק.
בסמוך לאירוע, נדרש אבי להיחקר במשטרה, וכעבור מספר חודשים קיבל כתב אישום בדואר, תוך שהואשם בכך שנהג ברשלנות קשה, באופן החזקת כלבו סול בעת האירוע.
אבי פנה אלינו וביקש ייצוג , באומרו שהוא מבין את חומרת האירוע, אבל באמת הוא לא מבין כיצד יכול היה לנהוג אחרת, שהרי באותו האירוע, הוא נהג כמו בכל אותם עשרות הרבות של הפעמים מול שכנו.
פנינו למחלקת תביעות במשטרה, וביקשנו מראש שלוחת תביעות לחזור בה מכתב האישום, תוך שהבהרנו, כי במסגרת העברה בגינה הואשם אבי על התביעה להוכיח רשלנות, שיש בה מימד של חומרה וסטיה נכבדה וממשית מאורח התנהגות המקובל.
בענייננו כלבו של אבי, סול הוחזק בתוך הבית בהתאם לחוק. הסברנו שכלב מגזע מסוכן לא צריך זמם או להיות קשור ברצועה כשהוא מצוי בתוך הבית. גם בפן האובייקטיבי, סול מעולם לא תקף קודם לכן אדם או חיה. הוא חי במהלך השנים עם כלבים וחתולים בתוך הבית, וגם נמצא תדיר במגע עם בני אדם ומעולם לא הראה תוקפנות.
אבי פתח את הדלת לשכן שהוא חבר קרוב, ואף בן בית הנכנס ויוצא כאוות נפשו מהדירה באין מפריע תוך שהוא מורגל לבעלי החיים בו ואינו צריך הגנה מפניהם. והעניין הקריטי מכל, אבי לא ראה את הנכד בעינית של הדלת או קיבל התראה בדבר בואו, ולכן גם לא יכול היה לצפות את הגעתו. משכך התנהגותו של אבי כלל לא הייתה רשלנית וודאי שלא ברף הנדרש להוכחה בהליך פלילי.
התביעה סירבה לחזור בה באומרה כי תוצאות האירוע חמורות, ולכן אין ברירה אלא להגיש את התיק לבית המשפט. הבהרנו לתביעה כי תוצאות האירוע חמורות ככל שיהיו, אינן חלק מיסודות העברה בהליך הפלילי.
כשהגנו לבית המשפט חזרנו על הטענות שהועלו בפני התביעה, השופט שמע השתכנע ובהתאם הבהיר לתביעה שקיים קושי ממשי להרשיע את אבי במקרה זה, כיוון שאין בידי התביעה להוכיח שהייתה כאן התנהלות רשלנית, ודאי לא ברף הפלילי הגבוה הנדרש.
התביעה המשטרתית ניסתה להיאחז בטענותיה במסגרת דיון נוסף שביקשה בנושא, אך גם בדיון זה לא עלה בידיהם לשכנע את בית המשפט שיש עברה של פזיזות ורשלנות בהחזקת בעל חיים. בסופו של יום הבינו במחלקת תביעות, שכדאי לאמץ את דעת השופט והסכימו לחזור בהם מכתב האישום.
בל תטעו, לא מדובר באיזה מהלך משפטי חלקלק שנעשה תוך מציאת פרצה בחוק, כי אם בעלים של כלב, שעם כל הצער הכרוך באירוע לא נהג ברשלנות או פזיזות בכלבו, בניגוד לחוק.
מדובר באירוע טראגי אמיתי, בו מחד ישנו ילד קטן, שבאמת נפגע ויחד עם זאת ומבלי להפחית מהאירוע ותוצאותיו לנהל מול אבי הליך פלילי, וודאי להרשיע אותו, היה בבחינת נקמה ותו לאו ובכך לא עוסק הדין.
החיים, ובתי המשפט עמוסים בסיפורים קשים. אך אנו סבורים שגם אם מדובר באירוע דרמטי בו מעורב קטין, אין לשפוך את התינוק עם האמבטיה. חגיגה וודאי שאין כאן, אלא הגנה בדמות טענות תואמות ונכונות לסיטואציה, המאוד שונה וחריגה שארעה במקרה זה, שהיה מקום להעלותן באופן שעולה בקנה אחד עם הדין.