בזכות התערבות משרדנו , הוצא צו מניעה שמנע את הסגרת של לולה להסגר, ולאחר קבלת הצו הסתפקה הרשות בהסגר ביתי.
הסיפור זה מתחיל בטבע. בני הזוג יצאו עם כלבתם האהובה, וחבריהם לטיול בנגב. בלילה, בשעה שישבו מסביב למדורה, אכלו ושמעו מוזיקה, ניגש אליהם מטייל אחר וצעק עליהם בגסות שהם מפריעים את מנוחתו עם המוזיקה. בני הזוג מיד כיבו את המוזיקה. אולם, לפתע, צעק המטייל "היא נשכה אותי"- והלך.
רק לאחר רבע שעה, חזר המטייל והראה לבני הזוג את סימני הנשיכה הלכאוריים. המטייל טען כי הכלבה נשכה אותו, וזאת למרות שהיא היתה קשורה ברצועה ושהתה תחת השגחת בעליה, שכלל לא ראו אותה תוקפת.
למרות שכבר למחרת הבוקר, שלחו בני הזוג למטייל את אישור חיסון הכלבה, עדכן אותם המטייל כי ביקר בחדר המיון ומסר את פרטי הכלבה למשרד הבריאות. עקב כך, נדרשו השניים להסגיר את כלבתם לרשות וזאת עד למחרת היום.
בצר להם, פנו בני הזוג למשרדנו, שהגיש בקשה בהולה להמיר את ההסגר במאורת הרשות בהסגר ביתי תחת השגחה וטרינרית, וזאת בהתאם להמלצת מטפל כלבים מוסמך.
משרדנו הבהיר לבית המשפט שמדובר בכלבה רגישה וחרדתית שאינה נמצאת לבדה אף פעם, ואשר מעולם לא תקפה איש או בעל חיים, ובכלל זה גם לא את המטייל המתלונן, וממילא הינה מחוסנת נגד כלבת. הדגשנו שהסגר עלול לגרום לכלבה נזקים נפשיים ובריאותיים בלתי הפיכים.
בסופו של יום, בקשתנו התקבלה, הכלבה שהתה בהסגר ביתי, תחת פיקוח וטרינרי הדוק.
כך, הכלבה האהובה נשארה עם בעליה.