המילה "הסגר" מעבירה צמרמורת בגבו של כל בעל כלב. התמונה שעולה בראש היא סיוט: הכלב האהוב שלכם, זה שישן איתכם במיטה, נלקח בכוח לכלוב בטון קר ומנוכר במכלאה העירונית, מוקף ברעש נביחות ובסטרס אינסופי, למשך 10 ימים ארוכים. וכל זה – בגלל ביס קטן, שריטה, או אפילו אי-הבנה.
בעבר, זה היה גזר דין כמעט אוטומטי. אבל היום המצב שונה. כמי שנלחמה רבות בכנסת ובבתי המשפט כדי לשנות את המציאות הזו (ואף פסיקה שלי צוטטה בהצעת "חוק קאיה" ששינתה את הכללים ), אני כאן כדי לומר לכם: הכלוב העירוני הוא לא גזירת גורל.
ברוב המקרים, ניתן וצריך לבצע את תצפית הכלבת בתנאי הסגר בית. איך עושים את זה נכון? ומה עושים אם הווטרינר הרשותי מסרב? קראו ושמרו לשעת חירום.
מהפכת "חוק קאיה": הכלב לא חייב להיעצר
עד לפני מספר שנים, פקודת הכלבת הייתה דרקונית: נשיכת כלב שווה הסגר במאורת הרשות. נקודה. התיקון לחוק, המכונה "חוק קאיה", קבע עיקרון חדש והומני יותר: אם ניתן להבטיח את בריאות הציבור (שלילת כלבת) מבלי לפגוע ברווחת הכלב, יש להעדיף את החלופה הפחות פוגענית.
המשמעות היא שברירת המחדל עבור כלב ביתי מטופל צריכה להיות הסגר בית – תצפית המבוצעת בבית הבעלים, בסביבה המוכרת והבטוחה של הכלב.
רשימת הצ'ק-ליסט: האם הכלב שלכם זכאי להסגר בית?
כדי שהווטרינר הרשותי יאשר הסגר בית, עליכם לעמוד ב-3 תנאים מצטברים (הקבועים בחוק). זהו המבחן הראשוני שתעשו לעצמכם:
-
חיסון כלבת בתוקף: לכלב יש חיסון כלבת תקף במועד הנשיכה (או שלא חלפו יותר משנתיים מחיסון קודם, בהתאם לנהלים ספציפיים, אך עדיף שיהיה בתוקף מלא).
-
רישיון החזקה בתוקף: הכלב רשום על שמכם ברשות המקומית והרישיון משולם.
-
היעדר היסטוריה של נשיכות: הכלב לא נשך ולא היה בהסגר תצפית ב-18 החודשים (שנה וחצי) שקדמו לאירוע הנוכחי.
שימו לב: גם אם הכלב שלכם עומד בתנאים, זה לא "אוטומטי". אתם צריכים לדרוש זאת ולפעול מהר.
נוהל חירום: מה עושים ברגע שדיווחו עליכם?
הזמן הוא קריטי. ברגע שנודע לכם על תלונה (מהמשטרה, מהווטרינר העירוני או מהמתלונן עצמו), פעלו לפי השלבים הבאים:
1. אל תחכו להזמנה – ליזום!
צרו קשר מיידי עם המחלקה הווטרינרית בעירייה. הצהירו שיש לכם את כל המסמכים (חיסון ורישיון) ושאתם מבקשים לקיים הסגר בית.
2. בדיקה אצל וטרינר פרטי
גשו מיד לווטרינר הפרטי שלכם. בקשו ממנו לבדוק את הכלב ולהוציא אישור רפואי שהכלב בריא, לא מראה סימני כלבת, ומחוסן כדין. מסמך זה הוא "תעודת הביטוח" שלכם מול הרשות, שהרי נשיכת כלב מחוסן זה אירוע אחר מכזה שאינו.
3. חתימה על תצהיר והתחייבות
הסגר בית הוא לא חופש מוחלט. תדרשו לחתום על התחייבות משפטית לפיה:
-
הכלב לא ייצא מהבית (למעט לצרכים קצרים מאוד).
-
בזמן יציאה: הכלב יהיה קשור ברצועה ועם מחסום פה (זמם) בכל רגע נתון.
-
לא יהיה מגע בין הכלב לבין אנשים זרים או בעלי חיים אחרים.
"הווטרינר העירוני מסרב": המלחמה על הבית
כאן הדברים מסתבכים. למרות החוק, וטרינרים רשותיים רבים עדיין מעדיפים את "הדרך הישנה והקלה" ומסרבים לבקשות הסגר בית בתירוצים שונים: "הכלב נראה מסוכן", "הגדר שלכם לא גבוהה מספיק", או "אני לא סומך עליכם".
חשוב שתדעו: לווטרינר הרשותי יש שיקול דעת, אבל הוא חייב להיות סביר. הוא לא יכול לסרב סתם כך אם עמדתם בכל התנאים.
במקרים כאלו, משרדי נכנס לפעולה מיידית. הניסיון שלי מלמד שמכתב מעורך דין המתמחה בתחום, המבהיר לרשות שהסירוב שלה אינו חוקי ושנגיש עתירה דחופה לבית המשפט – משנה את התמונה במהירות. הרשויות לא ממהרות להגיע לבית משפט כשהחוק לא לצידן.
מה לגבי כלבים מסוכנים? (אמסטף, פיטבול וכו')
עבור כלבים המוגדרים "מסוכנים" בחוק, או כלבים שנשכו בעבר, הדרך להסגר בית מורכבת הרבה יותר, אך היא אינה בלתי אפשרית. במקרים אלו נדרשת עבודה משפטית מדויקת יותר כדי להוכיח שהבעלים אחראים ושתנאי הכליאה בבית (למשל: חדר סגור, נהלים קפדניים) מספקים הגנה הרמטית לציבור, העולה על זו שבמכלאה. אל תרימו ידיים מראש – התייעצו.
סיכום: הכלב שלכם הוא לא פושע
הסגר תצפית נועד למטרה אחת בלבד: לוודא שהכלב אינו חולה בכלבת. הוא לא נועד להעניש את הכלב, לחנך את הבעלים או לשמש כ"כלי נקמה" בידי שכן סכסכן.
כשאתם נאבקים על הסגר בית, אתם לא רק חוסכים לכלב שלכם טראומה נפשית קשה וחשיפה למחלות במכלאה, אתם גם שומרים על הזכויות שלכם כבעלי חיים וכאזרחים.
הכלב שלכם עומד בפני הסגר? הרשות מסרבת לשחרר אותו הביתה? אל תחכו ליום ה-10. צרו קשר דחוף עם משרד עו"ד סיון רובין נוה, המתמחה בדיוק במקרים אלו. כל שעה שהכלב נמצא שם, היא שעה אחת יותר מדי.