מארלי היה כלב שהגיע מעמותה. משפחתו לא יודעת מהי ההיסטוריה עימו הגיע, אך הוא הגיע מפוחד ומדוכא בצורה קיצונית. משמעות הדבר הייתה, שהוא לא היה מוכן להתקרב לאנשים, בעלי חיים או מקומות שאינו מכיר ונלחץ מכל רעש ולו הקטן ביותר כדוגמת רעש של: כדור, מזגן ואף זבובים. משפחתו של מארלי השקיעה עבודה מאומצת וקשה כדי שיתגבר על פחדיו, יחד עם זאת כל שינוי ולו הקטן ביותר במוכר והידוע גורם למארלי להכנס לחרדה קשה.

התערבותי המשפטית הביאה לביטול ההסגר במאורת הרשות והשאירה את מארלי בתצפית חלופית בבית עד תום מועד תקופת ההסגר.

בהליך עת"מ 248-05-16 קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בת"א כבוד השופט קובי ורדי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרת מתן צו מניעה שהגשתי מטעם המשפחה של מארלי כי "מארלי ישאר בביתו בבידוד מוחלט ותחת השגחה צמודה, כולל תצפית ובדיקה יומיומית ופיקוח מלא של וטרינר, כשאם יתקבל דיווח מטעם הווטרינר על חשש כלשהו לכלבת יועבר מיידית להסגר".

לאחר הוצאת צו המניעה במעמד צד אחד, הגענו עם הרשות להסדר לפיו הבעלים, ימציא חוות דעת מווטרינר שהינו מומחה לטיפול התנהגותי לכלבים, המאשר כי הכלב אינו יכול לרצות הסגר בשל בעיותיו הנפשיות, כדי להוכיח את שנטען ע"י הבעלים בבקשה.

לאחר המצאת חוות הדעת מטעם הבעלים, הודיע הרשות לבית המשפט כי "לא תעמוד על ביצוע הסגר כמתחייב בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה…" להבהיר שלפני הגשת הבקשה וחרף תחנוניהם ודמעותיהם של הבעלים, הרשות לא הסכימה לכל הסדר מסוג זה.