בני הזוג שני ועידו ברנע נקלעו לסכסוך עם שכנתם על רקע ענייני ועד הבית, אשר הגיע לפתחו של בית המשפט, אשר פסק כי על השכנה לשלם 10,000 שקלים לקופת וועד הבית.

שני ועידו לא תיארו לעצמם כי אנג'י, כלבתם המחוסנת – תשלם ביוקר על סכסוך השכנים בו הם היו מעורבים. כאשר חזרה שני יחד עם אנג'י מטיול הבוקר, קיבלה הראשונה שיחת טלפון מפתיעה, בה הודיעה לה השכנה, כי כלבתם נשכה אותה וכי היא מתכוונת להגיש תלונה במשרד הבריאות. בני הזוג מיהרו אל מצלמות האבטחה המוצבות בחדר המדרגות, צפו במפגש שתועד באותו בוקר בין השכנה לכלבה, בה נראה בברור שלא נתקיים מגע פיזי בין הכלבה לשכנה – והעתיקו את סרטי המצלמה. ניתן לראות בסרטונים שאין כל מגע או אינטראקציה בין השכנה לכלבה, וכי השכנה גם לא מגיבה בכאב, וממשיכה ללכת לדרכה בטבעיות החוצה מחדר המדרגות.

בעלי הכלבה היו בטוחים כי סרטוני האירוע יספיקו כדי להפריך את תלונת השכנה, אך תקוותיהם נגוזו. למחרת התייצבה השכנה בלשכת הבריאות המחוזית והתלוננה על נשיכת כלב.האישה לא נבדקה כלל על ידי רופא במקום. לדבריה, הרופא הורה טלפונית לאחות במקום למלא טופס דיווח, המפרט כביכול את הנשיכה וכן את הבדיקות שביצע הרופא – אשר לא בוצעו מעולם.

בעקבות מילוי הטופס נשלח צו הסגרה לווטרינרית העירונית, המורה על הכנסת הכלבה להסגר, מכוח פקודת הכלבת. כל תחנוני בעלי הכלבה לגורמים הרלוונטיים לצפות בסרטון תיעוד האירוע נפלו על אוזניים ערלות, ובני הזוג נדרשו להביא את הכלבה להסגר של 10 ימים במכלאה העירונית, וזאת בתוך 24 שעות.

בשלב זה פנו אלי ואל  עו"ד יונתן שפיגל  בני הזוג ואנו הגשנו בשמם עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד – ביושבו כבית משפט מנהלי.

כב' השופטת ורדה מרוז מביהמ"ש המחוזי קבעה כי איננה הערכאה המתאימה לדון בעניין, חרף כך ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, הוציאה צו ארעי (זמני) עד להגשת עתירה לבג"ץ, לפיו הכלבה לא תועבר למכלאת הרשות, אלא תשהה בהסגר בבית בעליה – תחת פיקוח וטרינרי.

בינתיים בזמן הקצוב עתרנו בשמם של בני הזוג לבג"ץ, אשר האריך את הצו הארעי ולאחר שהעיריה ומשרד הבריאות הודיעו בתגובה לעתירה, שהם מוותרים על הכנסתה של אנג'י לכלביה העירונית, נחתם הסדר פשרה פורמלי בין הצדדים וקיבל תוקף של פס"ד.