האם זו נשיכת כלב?!
תביעת נזיקין על סך עשרות אלפי שקלים ותלונה במשטרה בגין נשיכה שלא הייתה ולא נבראה, הוגשו כנגד משפחה המתגוררת באחד מיישובי המועצה האזורית של חוף הכרמל.
לאחר התערבות משרדי, משטרת ישראל סגרה את התיק כנגד המשפחה בעילה של "חוסר אשמה" ובית המשפט דחה את התביעה השקרית וחייב את התובע בהוצאות…לזה קוראים צדק!
בישראל מוגשות מדי שנה תביעות נזיקין רבות בגין תקיפות ונשיכות של כלבים. במקרים רבים, בעלי הכלבים יוצאים חייבים במשפט, מה שעלול להפוך לנשק רב ערך בידיו של תובע סדרתי….לקרוא ולא להאמין.
התנהגות פרובוקטיבית מכינה את הקרקע לתביעה
כנטען בכתבי הטענות: ההתרחשות האלימה מצדו של "התובע", החלה ב"סיבוב צרכים" שגרתי אותו ערכה בת המשפחה עם כלבתם, כאשר הכלבה מולכת ברצועה בהתאם לחוק. בעודן צועדות בסמוך לביתן, זיהתה הכלבה את השכן המתקרב והגיבה בנביחה מתוך אקט של הגנה, היות והשכן-התובע, נהג להתקרב בקביעות לגדר ביתם של המשפחה, באופן פרובוקטיבי ובכוונה תחילה, כדי לגרום לכלבה לנבוח ואז היה מיידה בה אבנים. גם הפעם, הוא התכופף, אסף אבנים מהרצפה והחל להתקדם לעבר הילדה והכלבה.
הילדה נמלטת כשהיא מתחננת: "לא, אל תזרוק! אל תזרוק!"
הן הילדה והן הכלבה קלטו את העומד להתרחש, החלו לנוס על נפשן, בניסיון להתחמק מיידוי האבנים, תוך שהילדה ממררת בבכי, מתחננת וצועקת: "לא, אל תזרוק! אל תזרוק!". אבל זעקותיה לא עוזרות לה, השכן מיידה את האבנים. מחטיא בסנטימטרים ספורים את הפגיעה בילדה, אך פוגע ברגלה של הכלבה, הנמלטת ביבבות. לשמע זעקות השבר פתחה האמא את הדלת, כאשר הילדה והכלבה נמלטות פנימה מבוהלות ומפוחדות.
מציאות העולה על כל דמיון…
בשלב זה, השכן צועק שהוא מזמין משטרה, ובעודן מזועזעות מהאירוע האלים, צופה הילדה מחלון הבית ולתדהמתה מבחינה בשכן, נוטל חפץ חד מהרצפה, כנראה אבן או חתיכת זכוכית, וחותך לעצמו את האמה השמאלית! רק מאוחר יותר, עם היוודע גרסתו השערורייתית של השכן, יבינו אנשי המשפחה את פשר הפציעה העצמית ואת ניסיונו מעורר הפלצות, לשוות לעצמו סימני פציעה המדמים נשיכות ו/או שריטות.
כשהקורבן הופך למואשם…(או "הרצחת וגם ירשת"?!)
ואכן, כבר בסמוך לאירוע כשהגיע משטרה טען השכן כי הותקף וננשך ע"י הכלבה והתביעה שתוכננה על ידו בקור רוח לא איחרה להגיע. וכך בני המשפחה מצאה את עצמה ביום בהיר מואשמת בתקיפה ובנשיכה שלא הייתה ולא נבראה. אין לשער את עוגמת הנפש, את תחושת חוסר האונים, האימה והכעס, שליוו את בני המשפחה שהפכו על לא עוול בכפם, מקורבנות שחוו תקיפה אלימה, לחשודים ונתבעים באשמת תקיפה ונשיכה.
מקרה לא פשוט להגנה
כשהורי המשפחה פנו אלי בבקשה לייצג אותם, ידעתי שמדובר במקרה לא פשוט להגנה. התובע כפי הנראה עשה שיעורי בית וידע בדיוק על מה לשים דגש ועל מה לתת את הדעת, כך שמעבר לתלונה שהגיש במשטרה, הוא גם טרח לגשת למשרד הבריאות להיבדק ואף המציא אישורים רפואיים ואחרים רלוונטיים.
ובכל זאת סוף האמת לנצח!
לאחר שפנינו למשטרה לצורך צילום חומרי חקירה בתיק והגשנו ערר כמו גם בקשות שונות בתיק, הוחלט לסגור את התיק במשטרה כנגד ההורים בגין "חוסר אשמה" ובמקביל הוחלט לפתוח את התיק כנגד השכן התובע, על מנת לבצע השלמת חקירה ולבדוק האם להעמידו לדין בגין תקיפת קטינה ועברה על חוק צער בעלי חיים.
כמו כן, בית משפט דחה את תביעת התובע וחייבו בהוצאות משפט, לאחר שנטען כמו גם הומצאו לבית המשפט, בין היתר, הראיות הבאות:
התובע לא תמך את טענתו, אלא במסמכים רפואיים המבוססים על מוצא פיו שאין בהם כל קביעה פוזיטיבית לפיהן הפציעות אשר נראו על ידו השמאלית בסמוך לאירוע הינן פציעות כתוצאה מנשיכות ו/או שריטות כלב.
התובע מסר לא פחות מ4 גרסאות שונות לאירוע אשר סותרות זו את זו בנקודות המהותיות ביותר ובכך חושפות כי האירוע כמתואר בתביעתו הינו שקר יציר מוחו.
התובע נמנע מלהעיד שכן שהיה עד חיצוני לאירוע, למרות העובדה שהתובע ידע על קיומו, (ולפיכך אי העדתו פועלת לרעתו כתובע עליו רובץ נטל ההוכחה והראיה.) להבדיל המשפחה השתמשה באותה עדות להוכיח כי התובע אכן ראה את התובע רץ אחרי הילדה והכלבה עם אבן בידו וזאת רק משום שהכלבה נבחה עליו.
התובע הינו תובע סדרתי אשר קנה לו נוהג להגיש תביעות חוזרות ונשנות לתשלום דמי פגיעה בעבודה, וכך משנת 2009 במשך 7 שנים רצופות הוא הגיש תלונות לאגף נפגעי עבודה בביטוח לאומי (התובע טען כי מקרה הנשיכה הלכאורי אירע עת שחזר לביתו מהעבודה ולפיכך מדובר בתאונת עבודה).
לכלב יש רגליים, אבל לשקר… אין!
לכן דעו שגם אם הוגשה נגדכם תביעה שקרית ו/או תלונה למשטרה שכולה העללה ו/או אשר שזורים בה שקרים רבים ומהותיים ולמרות קיומם של חוקים המציבים מראש את בעל הכלב בעמדת נחיתות כלפי התובע או המתלונן, אל ייאוש.
חפשו עורך דין מנוסה ובקי שמבין בתחום, יודע על מה לתת את הדעת, כיצד להזים את הגרסה השקרית ובאילו אמצעים לדחות את התביעה וכן לסגור את התיק המשטרתי באופן שמותיר את גיליונכם הפלילי חלק ותופתעו לגלות, שלכלב שנשך אולי יש ארבע רגליים, אבל לשקר אין אפילו אחת.