אורן ואשתו גידלו את כלבם מקס כבן משפחה לכל דבר ועניין. ישנו איתו במיטה, קנו לו את האוכל המשובח ביותר ולקחו אותו לחופשות משפחתיות. אורן גר בבניין והיה לו שכן, שנהג להציק לו ולמשפחתו במשך זמן רב, לאחר שלא קיבל את הסכמתו להצמיד חלק מהשטח המשותף בבניין לדירתו.
לילה אחד בעוד שאורן הזמין את המעלית מלובי הבניין, השכן ירד במעלית, אז בלובי הבניין החל ויכוח בין הצדדים אשר הסלים לתגרה, בעוד שני הצדדים מחזיקים את כלביהם, אך זאת מבלי שהכלבים היו מעורבים כלל בסיפור. לאחר מכן הלך השכן למשטרה כדי להתלונן על אורן, לחדר מיון בבית החולים וכן למחרת בבוקר, הגיש בבית המשפט בקשה למתן צו הרחקה.
השכן ידע עד כמה אורן ומשפחתו קשורים ואוהבים את מקס, ולאחר האירוע החליט לנקום בו באמצעות נקודה כואבת ורגישה זו. לאחר שהגיש את בקשתו לצו הרחקה בבית המשפט, הוא חצה את הכביש, ניגש למשרד הבריאות ואז הוסיף לפתע משתנה חדש ונוסף, לפיו הכלב של אורן גם נשך אותו במהלך האירוע. כיוון שתלונות על נשיכה מתקבלות אוטומטית, אורן נדרש להכניס את כלבו להסגר. אורן ההמום ומשפחתו הגיעו למשרד הבריאות וניסו להסביר את אשר אירע, וכי נשיכה מעולם לא הייתה, אך תחנוניהם לא הועילו, כך קובעת הפקודה והכלב יוכנס לכלוב נאמר להם בשרירותיות.
אורן ומשפחתו פנו למשרדינו על מנת למנוע את הסגרת כלבם בשל תלונת שווא שקרית, ורק לאחר שהוכחנו למשרד הבריאות כי תלונת הנשיכה מצוצה מהאצבע, למשל באמצעות המסמכים אותם צירף השכן עצמו לבקשה למתן צו הרחקה, מהמשטרה, מחדר המיון ומתצהיר התמיכה לבקשה, בהם לא אוזכרה אף בחצי מילה נשיכה, משרד הבריאות הסכימו בסופו של דבר בשל המקרה החריג ובצעד נדיר לבטל את דרישת ההסגר, ומקס לא נכנס להסגר.
פניות מסוג זה של 'תיקי נקמנות', קיבלנו לא אחת במהלך השנים, לאחר 'שאנשים טובים' ניצלו את העובדה שכל הגשת תלונה תסתיים בדרישה להסגרת הכלב בכלוב.
אבל לפני כעשרה חודשים חל מפנה, ובשעה טובה ומוצלחת נכנס לתוקפו החוק לתיקון פקודת הכלבת, הידוע בכינויו חוק קאיה.
החידוש העיקרי שנוסף הוא שבמקרים מתאימים, לאחר שדווח על נשיכה, לווטרינר הרשותי קיים שיקול דעת עקרוני להחליט, האם הכלב ירצה את תקופת הבידוד במאורת בידוד, כלומר בכלוב של הרשות, או תחת פיקוח והשגחה שלא במאורת בידוד, כגון: בבית הבעלים, במרפאה וטרינרית וכד'.
בין תנאי הסף הנדרשים לקבלת תצפית בית, נדרש שהכלב יעבור בהצלחה את הבדיקה הגופנית הנדרשת ולא יראה סימני מחלה, יהיה בעל רישיון החזקה בתוקף, לא יהיה בעל עבר של שוטטות וכד'.
שינוי נוסף שנקבע הוא כי עשרת הימים הנדרשים להסגרה מתחילים מיום אירוע הנשיכה ולא מועד ההסגרה עצמו.
שינויים חדשים אלו חוסכים הרבה מסיפורי הנקמנות מהסוג המתואר לעיל, כמו גם עוגמת נפש קשה ולעיתים אף סכנות בריאותיות וכן סכנות חיים של ממש לכלב.
ואולם יש לזכור כי אף כיום, אם עמד בעליו של הכלב בכל הדרישות שבחוק לקבלת היתר עקרוני לתצפית בית, גם אז יכול הוטרינר הרשותי לקבוע שלא לאפשר תצפית בית מטעמים שונים למשל כאשר הכלב מוגדר מסוכן.
אז איך מתנהלים במידה והתקבלה שיחה מהשירות הוטרינרי בקשר להסגר?חשוב לזכור כי הרבה פעמים הבעלים יזומן עם הכלב לווטרינר, כאשר ההחלטה בעניין תגיע מיד לאחר הבדיקה שנעשית על ידי הוטרינר וזאת כאשר הכלב נמצא כבר בידיו של הוטרינר הרשותי. משכך, כאשר מגיעה השיחה מהרשות או צו, בנוגע להסגר, חשוב עוד לפני הגעה לפגישה למול הווטרינר, להיוועץ בעורך דין הבקיא בדין זה, על מנת להעריך נכונה את הסיכונים בעניין ובכדי לדעת כיצד להתנהל בצורה חוקית ונכונה.
אומנם החוק פתח בצורה משמעותית את האפשרות לבעלי כלבים לקבל תצפית בית, אך חשוב לזכור שאין מדובר בזכות אוטומטית, ולכן צריך להתנהל בצורה נכונה כדי למקסם את האופציה שהכלב ירצה את ההסגר באמצעות תצפית בית ולא בכלוב של הרשות.