Better call Sivan

רוב הכלבים והחתולים שלנו, למרבה הצער, לא עומדים בתנאי הקבלה ללימודי משפטים. לכן, כשהם נתקלים בבעיה עם החוק הם פונים לעו”ד סיון זבולון־נוה, המלאכית ששומרת עליהם בבית המשפט. כתבה עם הזנב למעלה.

לאה רודיטי | צילום: רמי זרנגר

כששומעים על תחום מומחיותה המקצועי של עורכת הדין סיון זבולון־נוה, “עורכת דין לבעלי חיים ובעליהם”, די מתחשק להשתעשע בכמה בדיחות מתבקשות: “אז מה, המעסיקים שלך הם מיצי ולאסי?", "משלמים לך בבונזו?", "ומה קורה אם את מפסידה בתביעה - הקליינטים מתחילים ליילל?”.

“קודם כל, אי אפשר לשלם לי בבונזו כי אני טבעונית”, מציינת עו”ד זבולון־נוה, “תראי, אני מודעת לזה שהעבודה שלי נחשבת לפעמים לקוריוזית ושמסתכלים עליה בבדיחות הדעת, אבל אני כאן כדי להתייחס בכבוד לבעיות אמיתיות של אנשים שחיית המחמד שלהם או החיה המטופלת על ידם היא חלק חשוב מעולמם. הרבה פעמים, במקרה שכלב נפגע, אומרים לי ‘נו אז מה, שיקנו כלב חדש! בשביל כלב הולכים לבית משפט?!’ - אבל זה בנפשי. בעלי החיות אומרים לי ‘את מבינה אותי, את תוכלי לדבר מגרוני ולייצג אותי בפני בית המשפט’”.

זבולון־נוה נולדה ומתגוררת בחיפה, ומייצגת לקוחות בכל רחבי הארץ. היא בת 36, נשואה לעידן, שעוסק בתחום המחשבים והתוכן, ואם לנילי בת השלוש וחצי ולצוף בת השנה. במקור היא בכלל תכננה לעסוק במשפט מסחרי בינלאומי. “אפילו למדתי יפנית אצל מורים פרטיים לשם כך במשך כמה שנים”, היא מספרת, “אבל אחרי ההתמחות ואחרי שעבדתי במשרדים בעלי אופי מסחרי כללי, החלטתי לעסוק במה שפורט לי על מיתרי הרגש. הנושא של בעלי חיים מאוד העסיק אותי, ומיד אחרי שקיבלתי את רישיון עריכת הדין התחלתי להתנדב בעמותה שנקראת ‘משמר בעלי החיים בישראל’, שפועלת לאכיפת חוק צער בעלי חיים. שם נחשפתי לעולם המשפטי העשיר ולסוגיות שקיימות בתחום, עזבתי את המשרד שעבדתי בו ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות”.

הזהירו אותה שאין היתכנות כלכלית לעיסוק בתחום הזה ושהיא לא תוכל להתפרנס ממנו. אמרו לה “אם את רוצה תחביב - תעשי את זה אחרי הצהריים” - אבל היא התעקשה. “גם לא היו קורסים בנושא הזה”, היא אומרת, “את הרוב למדתי באופן דידקטי מנבירה בחוק, למידה ממקרה למקרה, למידת הפסיקה. זה לא נושא מובנה, אלא ביסוס הזכויות של בעל החיים והבעלים שלו - תחום שהולך ומתפתח, אף שעדיין, מבחינת החוק בעל חיים נחשב למיטלטלין”. רגע, אז כלבנו האהוב שווה ערך מבחינה חוקית לכיסא?! “מצד אחד הכלב נחשב למיטלטלין - כלומר, חפץ שאפשר לנייד - ומצד שני יש לו ערך רגשי לא מבוטל והוא נחשב לחלק מהמשפחה. יש דיסוננס בין האופן שבו אותו אדם שישן עם הכלב במיטה תופס את בעל החיים, לעומת ההגדרה המשפטית שלו”.

מציאות נושכת

כבר בילדותה חשה חמלה רבה כלפי בעלי חיים. “בת דודה שלי סיפרה לי לא מזמן במפגש משפחתי שהיא זוכרת שאמרתי לה בגיל 5 בערך שצריך ללכת לעמותה, לבחור את הכלב הכי מכוער ומסכן ולקחת אותו הביתה. בגיל 4 שאלתי את אמא שלי אם היא הייתה אוכלת בנאדם מת והיא אמרה בזעזוע שלא, אז שאלתי אותה למה היא שמה לי חיה מתה בצלחת. כשהייתי בכיתה א’ או ב’ ראיתי ילדים שזרקו על כלב אבנים ולא רצו לשחרר אותו, אז הגנתי עליו בלהט, הסברתי להם שמדובר ביצור חי ובסופו של דבר הצלחתי לקבל את הכלב לידי. כבר בגיל מאוד־מאוד צעיר ראיתי שמתחת לאף שלנו חיות נמצאות במצוקה - וזה השפיע על האישיות שלי”.

אבל לפעמים באמת יש מטרדים.

“אני לא טוענת שאין כזה דבר. אני אומרת שיש להבחין בין הפרעה סובייקטיבית למטרד שמוכח בכלים אובייקטיביים. לא כל נביחה או האכלה של חתול רחוב מהווה מטרד”. 

כששואלים אותה בחיוך אם היא חושבת שצריך בית משפט לבעלי חיים, כמו שיש בית דין לענייני משפחה ובית דין לעבודה, היא צוחקת. “בהחלט כן - ואני אהיה הנשיאה שלו. חורה לי על העונשים הקלים ואפילו המגוחכים שנותנים על התעללות בבעלי חיים. לרוב העונש המושת עליהם הוא עלוב, מסוג קנסות ופיצויים, שלא משקף את חומרת המעשים. עד שלא ישיתו באופן קבוע עונשי מאסר בפועל על פגיעה בבעלי חיים בהתאם לקבוע בחוק, המצב לא ישתנה”.

האוזניים של שוקי

אל דאגה, לא חסרים להם גם צחוקים בעבודה. פעם, למשל, פנה אליה אדם שאמר שהכלב אוהב לעמוד על הפגוש הקדמי של מכוניתו כי הוא אוהב להרגיש את הרוח באוזניים המתנפנפות תוך כדי נסיעה איטית של הרכב. באחת הפעמים תפסה אותו ניידת. “הוא ביקש שאכין אותו לחקירה”, היא צוחקת. 

היא טבעונית, כאמור, וכך גם כל בני משפחתה, התומכים ומצדדים בפעילות שלה. הם מגדלים בבית (וישנים עם) שני כלבים - קוואי, בורדר קולי מעורב מצער בעלי חיים, ומלי, טריירית מעורבת שנמצאה נטושה – ועם שתי חתולות רחוב, פוניו וגנקי. “תמיד היו לנו חיות בבית. אבא שלי היה מביא לי אפרוחים מהמילואים ותמיד היו לנו כלבים וחתולים. בתקופה מסוימת, בגילאי ה־20 המוקדמים שלי, לחצו עלי מאוד לאכול בשר מטעמים רפואיים כביכול. חשבתי שאני יכולה לעשות את זה ואפילו ניסיתי להוכיח לעצמי ולסביבה שאין לי בעיה עם זה ולהתנהג כקרניבורית חסרת נקיפות מצפון, אבל אחר כך הייתי כל כך מזועזעת מהעניין, שלא זו בלבד שחזרתי לצמחונות - אלא הפכתי לטבעונית, ודווקא אז נפטרתי לצמיתות מהבעיה הרפואית שבגינה, למרבה האירוניה, הורו לי לאכול חיות”.

העסקת פעם בלש בחקירה?

“לא בדיוק, אבל יצא לי לבקש חוות דעת של מומחים – למשל, פסיכיאטר כלבים, כשהיה מדובר בכלב שלא יכול לשבת בהסגר כי יש לו בעיות וטראומות. היה גם איזה מקרה ששכנה דרשה שכלב ייצא החוצה רק עם מחסום פה, אף על פי שהכלב לא היה מוגדר כמסוכן - לברדור ללא עבר של נשיכות. קיבלתי חוות דעת מומחה ממאלף, שקבע שמדובר בכלב שהתנהגותו אינה מסוכנת, ושמחסום יגרום לו סטרס שלא לצורך”. 

לרבים מהקליינטים (האנושיים) שלה חשוב מאוד שהיא תפגוש את בעל החיים נשוא התביעה. “לא הבנתי בתחילה כמה צורך יש לכך מצד אנשים. לא היה להם למי לפנות לליווי מקצועי ורגשי במקרה של בעיה משפטית עם בעל החיים שלהם. כרגע אני משלבת בין פרנסה לאהבה גדולה לתחום. מי שמוכן לשלם על ייצוג הם בדרך כלל בעלים של חיות מחמד, אין בעלים של פרות שמגיעים אלי, כי הם לא רוצים בטובתן, כמובן. מבחינתם מדובר בעניין מסחרי גרידא. 

מי זקוקים לך מבחינה מקצועית? מי פונים אלייך?

“מי שהרשות רוצה לבטל לו את רישיון ההחזקה של הכלב, למשל. כלומר להחרים לו את הכלב או לשנות את הסטטוס של הכלב שלו ל’מסוכן’. או מי שנתקל בבעיות בנוגע לבעלות על חיה, במקרה שהיא אבדה או נגנבה ואז אומצה על ידי בעלים חדש. למשל, אם מישהו הלך בתום לב לאמץ בעל חיים מעמותה, ואז התברר שזה כלב שאבד, אז יש שאלה של הבעלות הקניינית. או במקרים של בני זוג שנפרדו ויש סכסוכים על מי שייקח את הכלב, על נושא המשמורת”.

“ברור לי שמי שזקוק במיוחד להגנה לפי חוק צער בעלי חיים הן לאו דווקא חיות המחמד אלא חיות הכלואות במשק, חיות הבר וכולי - ובהחלט יש לי כוונה לעסוק בעתיד גם בתחום הזה - אבל אני חייבת לציין שגם בכל הנוגע לחיות מחמד, המון חיות סובלות: חתולים חיים ברחוב בתנאים קשים, עשרות אלפי כלבים ‘מורדמים’ מדי שנה בגלל נטישות, בגלל שיש פחות מדי אנשים שיאמצו כלבים ובגלל העדר חקיקה המחייבת עיקור וסירוס. כל מה שיש היום בחוק נכנס בגדרי "Too Little Too Late". קיימים סעיפים בחוק שמקצים כסף לצמצום ההתרבות של חתולי רחוב, (ועכשיו עבר חוק גם בקשר לצמצום לכלבים משוטטים), שלא בדרך של המתה. אומנם מדובר בסך של 4.5 מיליון שקל המוקצים לכל קבוצה, אבל יחד עם זאת, ביחס להיקף התופעה הקשה (שנגרמה כתוצאה משנים רבות של הזנחה), מדובר בסכום זניח שאין בכוחו לרפא פגמים מהותיים ושורשיים. עוד נקבע בחוק תשלום אגרה שנתית מוגדלת למי שלא סירס או עיקר את כלבו (ושאינו זכאי לאחד מהפטורים הקבועים) וסנקציות פליליות לנוטשים, אך בהעדר אכיפה ממשית - כשחלק מבעלי הכלבים בוחרים לא לשלם וחלק לרדת למחתרת, כדי לא לעקר/ לסרס מחד ולא לשלם אגרה מוגדלת מאידך, וכשרשויות האכיפה לא מעמידות לדין את רובם ככולם של הנוטשים - גם סעיפים אלו נשארים כאות מתה על הנייר".

זה נקרא ממש משמורת? כמו עם ילדים?

“כן, משמורת, ויש גם הסדרי ראייה. גם כשהכלב בידיים של אחד מהצדדים, הצד השני רוצה לראות אותו. או מי שבעל החיים שלו נפגע כתוצאה מטיפול רשלני של וטרינר או פנסיון או ספר. או אם בעל חיים הותקף על ידי בעל חיים אחר ונגרם לו נזק. יש גם שירות מקיף בנושא של נשיכות כלבים, לרבות הכנה לחקירות וליווי בניסיון לסגור תיקים, לבטל כתבי אישום שהוגשו באמצעות המשטרה ולייצג בתביעות נזיקיות שהוגשו כנגד בעלים שכלבם נשך או נטען לגביו שנשך. 

“שירות נוסף הוא הוצאת החלטות שיפוטיות לפיהן הכלב ירצה תצפית בית לאחר נשיכה במקום לשבת בהסגר. לצערי, החוק מאוד־מאוד דרקוני כלפי מי שהכלב שלו נשך. אנשים רבים פנו אלי, טענו ואף הוכיחו ששכנים התלוננו שהכלב נשך אותם רק בגלל סכסוך שהיה להם איתם, תוך שעשו שימוש ציני ב’פקודת הכלבת’. לפעמים מעלילים שהכלב נשך כדי לפגוע באנשים במה שהכי כואב להם - הכלב שקרוב ללבם - ואז הוא נדרש להסגר של עשרה ימים, נפתח נגדם הליך פלילי והם עלולים להיתבע אזרחית. גם בענייני תביעות, הרבה פעמים נוצרת מסחרה סביב נושא הפיצוי ואנשים מבקשים סכומים דמיוניים של עשרות אלפי שקלים על שריטה תמימה, מבלי שנגרם להם כל נזק בפועל”.

הכלבה סייעה לחולת סרטן

לאחרונה, למשל, הצליחה זבולון־נוה להוציא צו שמנע את הסגרת כלבה של צעירה חולת סרטן. היא הסבירה לבית המשפט שהכלבה מסייעת לחולה להתמודד עם המחלה, ולאחר פנייה לבית המשפט נקבע שהכלבה לא תוסגר ל”מאורת הרשות”, כלשון החוק - כלומר, ההסגר העירוני - אלא תישאר בבית יחד עם הבעלים שלה, תחת פיקוח וטרינרי אחת ליום. “במקום להיות בכלוב קר ומנוכר, הכלבה נמצאת בסביבה המוכרת לה”, היא מסבירה, “בהסגרים קורים דברים רעים: הרבה כלבים חולים שם, נפגעים נפשית - ויש גם כאלה שמתים. אלה טראומות שמלוות אותם ואת הבעלים שלהם להרבה שנים. במקרה של חולת הסרטן השופט הביא בחשבון גם את טובת הבעלים, ואמר במפורש שיש להימנע מהחלטות יבשות שמנותקות מהמציאות”.

נושא נפוץ נוסף הוא ענייני מטרדים. לרוב שכנים המסוכסכים עם שכנים שמגדלים כלבים או מאכילים חתולי רחוב נוטים לערב את הרשויות בתלונות על רעש או על מפגעי ריח וכדומה.

היא גם מזדהה בלהט עם מסרים ופעולות של עמותות, ארגונים ופעילים שדואגים לבעלי החיים. “כל ההתייחסות לבעלי חיים כאל מוצר היא דבר נוראי וארכאי בעיני - וברור לי שזה משהו שעתיד להיכחד מהעולם. מדובר ביצורים חסרי ישע שמעולם לא עשו לנו דבר, ומשתמשים בהם בצורה מזעזעת כמוצר על פס הייצור תוך גרימת סבל, התעללות ועינוי – דבר שהוא, אגב, אסור על ידי החוק - גם אם אכילת בשר מותרת על ידי החוק. אני מחזקת את ידיהם של כל מי שעוסקים במלאכה החשובה הזאת בכל הרבדים. כל מי שמעורר בכל דרך שהיא את המודעות של הציבור, שתאגידי הענק מסמאים את עיניו”.

כמו ציורי התרנגולות הצוהלות והפרות המחייכות על אריזות של שניצלים, סטייקים וגבינות.

“בדיוק. הפער הבלתי נתפש בין הסבל שהחיה עוברת לציורים המגוחכים האלה. כיום זה חוקי, לצערי, להשתמש בבעלי חיים כמוצרים ולכן זה חשוב שכל אדם ייקח אחריות אישית ולא ישתף פעולה עם התעשיות האלה. אני, כמו הרבה הורים היום, מחנכת את הבנות שלי לכך שזה לא מוסרי, לא הגיוני ולא בריא לאכול בעלי חיים או כל מוצר שהופק מגופם, וכמובן לא ללבוש את עורם, פרוותם או לצרוך מוצרים שנוסו על גופם. לדור הזה, שחונך כך, זה כבר ייראה טבעי. אלה עניינים שאינם משפטיים. אלה עניינים שנמצאים במוסר, בקומון סנס ובלב”.

גט לאקי

כך ניצלו הכלב לאקי והכלב באקס בזכות  עו”ד זבולון־נווה 

1. הירושה של לאקי
הכלב לאקי קיבל 110,000 שקל עבור הוצאות מחיה מעיזבון בעליו שנפטר. לאחר שנודע לבעל הכלב שהוא חולה אנוש ונוטה למות, הוא ביקש להכין צוואה ובה לחלק את הכסף שברשותו בין ילדיו, וכן לדאוג שיישאר סכום כסף לטיפול בלאקי. בשל מריבה משפחתית בין האחים נושא הכספים לצורך אחזקתו של לאקי נפל בין הכיסאות. לאחר הוצאת “צו קיום צוואה” ולפני שחולקו כספי העיזבון, ביקשה האחות שהייתה אחראית לרווחת הכלב הערכה מגורם מוסמך (מרפאה וטרינרית שבה טופל) לגבי תוחלת חייו ועלויות הטיפול הצפויות של לאקי, שעבר אבחון מקיף. תוחלת חייו הוערכה ב־6 שנים נוספות, והרופא המטפל העריך את הוצאות הטיפול ליתרת חייו בסך כולל של 110,000 שקל.

האחים העלו טרוניות בדבר עלות אחזקתו של הכלב ואחד האחים אף הציע “להרדים” אותו. האחות פנתה לעו”ד זבולון־נוה כדי לדאוג לקיום הצוואה. בשורה התחתונה, נקבע שכספו של לאקי יועבר לחשבון נאמנות שממנו יופרשו כספים מדי רבעון לאחות המטפלת בו. לאקי מתגורר כעת אצל האחות ונמצא בידיים טובות ואוהבות.

2. הנביחות של באקס

באקס הוא כלב בן 13 שגדל בבית עם משפחה אוהבת, מעביר את רוב יומו בשינה, אכילה, יוצא לטיולים ולפעמים גם נובח. באקס נובח בפרט כתגובה לגירוי כמו דפיקה בדלת, צלצול בפעמון האינטרקום, כניסת זרים או בני בית לדירה וכדומה. השכנים שהתגוררו בדירה מול בעליו של באקס במשך 6 שנים, החלו לפתע להתלונן על נביחות. הם טענו שבמהלך חצי השנה האחרונה באקס נובח ללא הפסקה מבוקר עד לילה בין 8 ל־9 שעות ברצף. הם לא פנו לבעלים, אלא הזמינו רשויות לשם "התחמשות בראיות", לקראת תביעה לפיצויים שהגישו לבית המשפט, על סך 50,000 שקל. הבעלים של באקס פנו לעו"ד זבולון־נוה. הם הציגו דוחות של המחלקה הווטרינרית בעיר המוכיחים כי נציגי המחלקה לא מצאו במהלך ביקוריהם החוזרים ונשנים במקום רעש חריג, חתימות של 11 שכנים המאשרות כי התנהגותו של הכלב הנה נורמטיבית לחלוטין, ועוד הוכחות לכך שנביחות הכלב לא היוו מטרד.

השופטת דחתה את בקשת השכנים, וקבעה שדרישתם שבעלי הבית ייקחו את הכלב איתם בכל פעם שהם יוצאים, אינה ריאלית. באקס נשאר בבית, ובאורח פלא גם טענות השכנים פסקו.